החלטה בתיק ע"ח 40206-08-13

רקע עובדתי

1.    החלטה זו עוסקת בשאלה דיונית שהתעוררה אגב הדיון בערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (כב' השופט ש' לייבו) במסגרת בפ"מ 1676-08-13 מיום 22.8.13, בה הוחלט שלא לבטל פסילה מינהלית בת 90 יום, שהושתה על העורר באמצעות קצין משטרה. הסנגורית חולקת על סמכות התביעה המשטרתית להופיע בערר זה, בבית המשפט המחוזי, מטעם המדינה.

2.     למרבה הצער, הצדדים לא הפנו לפסיקה בשאלה זו. אולם, על מנת שלא להביא לדחייה נוספת, העלולה לייתר הדיון ולפגוע בזכויות העורר, ניתנת החלטה זו בנימוק קצר ותמציתי, אף שראוי היה הדבר לעיון מעמיק יותר.

3.     הרקע למחלוקת מתחיל בכך שעל העורר, החשוד בגרימת תאונת דרכים קטלנית באשקלון ביום 24.6.13, הושתה תחילה פסילה מינהלית בת 60 יום בגין התאונה. רק בשלב מאוחר יותר, ולאחר פטירת נפגע התאונה, נפסל העורר לתקופה בת 90 יום. העורר עתר לבית משפט קמא לבטל את הפסילה המינהלית וזאת בטענה להיעדרן של ראיות לכאורה הנוגעות לאשמת העורר בתאונה, ובטענה להיותה תאונה בלתי נמנעת. בית משפט קמא עיין בחומר החקירה וסבר כי קיימות ראיות גולמיות בכל הנוגע למעורבות העורר בתאונה. כן קבע, כי נוכח המעורבות בתאונת דרכים קטלנית ונוכח עבר תעבורתי המעיד על מסוכנות, החלטת הקצין  הממונה הייתה סבירה.

4.     במהלך הדיון בערר, שנקבע ליום 2.9.13 ובטרם נדונה סוגיית הערר לגופה, העלתה ב"כ העורר את הטענה הדיונית, שהסיטה את הדיון מגופו של עניין, ואשר דרשה התייחסות פרוצדוראלית קודמת. לטענת ב"כ העורר, נציג התביעות שהופיע לדיון בערר נעדר סמכות מלייצג את המדינה בהליך זה. לשיטתה, היות ומדובר בתיק של תאונת דרכים קטלנית, המצוי בשלבי חקירה ועוד בטרם הוגש בו כתב אישום, הסמכות לנהל את ההליך נתונה בידי בוחן או פרקליט בלבד ולא בידי תובע משטרתי.

5.     ב"כ הצדדים הגישו לבית המשפט בכתב את עמדתם בנוגע למקור סמכות התובע המשטרתי. מבלי להאריך בפירוט טיעוני הצדדים, יצוין כי עיקר המחלוקת ביניהם נסבה סביב פרשנות סעיף 60(ז) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "חסד"פ"). המדינה טענה, כי סעיף זה מסדיר את חלוקת העבודה בין הפרקליטות למשטרת ישראל וקובע את גדרי הסמכות באופן שתובע משטרתי מוסמך לייצג את המדינה בבית המשפט המחוזי בכל העניינים המופיעים בחלק ד' של התוספת הראשונה. לגישת ב"כ המשיבה הליכים מהסוג שבפניי אכן כלולים בתוספת ובכך מקנים לתובע משטרתי את סמכות הייצוג בהם.

6.     ב"כ העורר בתגובתה בוחנת את סעיף 60(ז) הנ"ל בעין אחרת, כשלטעמה לשון החוק קובע מפורשות בחלק ד' של התוספת הראשונה כי תובע משטרתי לא רשאי לייצג את המדינה בבית המשפט המחוזי בערר על החלטות בית משפט לתעבורה אלא רק בהליך של "עיון חוזר" בלבד. עוד טענה הסנגורית בהקשר זה, כי בהעדר הסמכה מכוח החוק, ברי שאין בידי פרקליט יכולת להסמיך לצורך הליך מסוג זה תובע משטרתי.

המסגרת הנורמטיבית והדיון בה

7.     סוגיית הפסילה המינהלית בידי קצין משטרה, אופן ביטולה ודרכי ההשגה עליה מוסדרים בסעיפים 47, 48 ו-49  לפקודת התעבורה (להלן: "הפקודה") והם אלו הרלוונטיים לענייננו. העורר נפסל למשך 90 יום על ידי קצין משטרה מתוקף סמכותו מכוח סעיף 47(ה)(1) לפקודה, לאחר ששוכנע כי קיים יסוד להאשימו בגרימת תאונת דרכים שגרמה למותו של אדם (ראו דו"ח שימוע והחלטה על פסילה מינהלית מקבל או מחזיק ברישיון נהיגה). בגין הפסילה כאמור, הגישה ב"כ העורר בקשה לביטולה מכוח סעיף 48 לפקודה בפני בית משפט קמא, שעל תוצאתו עמדתי ברישא של ההחלטה.

8.    על החלטת בית משפט קמא הוגש הערר נשוא החלטה זו מכוח סעיף 49 לפקודה, הקובע כי החלטת בית המשפט לפי סעיפים 46, 46ב, 47, 48 או 50 לפקודה ניתנת לעיון חוזר ולערר בדרך הקבועה בחסד"פ.       לכאן מתנקזת ההכרעה בסוגיית הסמכות לסעיף 60(ז) לחסד"פ ולחלק ד' לתוספת הראשונה, הקובעים באילו עניינים רשאי תובע משטרתי או שוטר שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לטפל גם בבית המשפט המחוזי.

9.    להלן נוסח הסעיף אשר מפאת חשיבותו לענייננו יובא במלואו:

60(ז) "תובע משטרתי, או שוטר שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 12(א)(1)(ב), לא ייצג את המדינה בהליך בבית המשפט המחוזי בתיק שחומר החקירה בו הועבר אליו לפי סעיף זה, אלא בעניין המנוי ברשימת העניינים שבחלק ד' לתוספת ראשונה א'; תובע משטרתי או שוטר כאמור לא ייצג את המדינה בהליך בבית המשפט העליון ."

חלק ד' לתוספת הראשונה מפרט:

"עניינים שבהם רשאי תובע משטרתי, או שוטר שהסמיך היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 12(א)(1)(ב), לטפל גם בבית המשפט המחוזי:

(1)   בקשות ועררים בעניין מעצר, חיפושים ושחרור בערובה

(2)   עיון חוזר על החלטות בית משפט שלום או שופט תעבורה לפי סעיף 49 לפקודת התעבורה, או ערעור לפי סעיף 60 לאותה פקודה;..."

(3)   ....

10.  יודגש, כי סעיף 2 בחלק ד' לתוספת דלעיל מוקשה בניסוחו, ומכאן מובנת המחלוקת בין הצדדים לעניין זה. לשון הסעיף משתמשת במילים "עיון חוזר" בלבד ולא במונח "ערר".  ידוע, כי בדרך כלל הליך של "עיון חוזר" הינו הליך שמתקיים בפני אותה ערכאה שיפוטית שנתנה את ההחלטה, ולא בפני ערכאת הערעור. אולם, משום שאנו עוסקים בהופעה בבית המשפט המחוזי, בהקשר להחלטה שניתנה בבית המשפט לתעבורה, ברי שכוונת המחוקק  לא הייתה ל"עיון חוזר" במובן המקובל.

11.  לטעמי, הפירוש הסביר היחיד המקיים את הסעיף כסוג דיון המתקיים בבית המשפט המחוזי, הוא שכוונת המחוקק במילים "עיון חוזר" לכל הליכי הערר או ההשגה על החלטת בית המשפט לתעבורה בהקשר לפסילת הרישיון, יהיו שמותם אשר יהיו, ובלבד שמדובר בהליכים אשר נידונים בבית המשפט המחוזי.